למה "ארץ"?


למה "ארץ"?
ארץ הוא השם שסבי נתן לאמי בלילה בו נולדה ערב עלייתם לארץ מלוב.
השם בא וסוגר 2000 שנות גלות וכמיהה לארץ ישראל שלא נשכחה לרגע וזאת למרות שנים רבות של ישיבה בגולה.
סבי היה בעליו של בית מרזח קטן (טברנה) בשוק היהודי בעיר טריפולי בו הוגש רק משקה אלכוהולי המופק מדקלים בתוספת שיפודי כבש קטנים ליד.
עם הגיעו לארץ החל להכין יין מענביי הארץ באזור עקרון (מזכרת בתיה דהיום), אני זוכר את תהליך ההכנה ובשיאו את הדריכה ברגליים על הענבים.
אנו הנכדים ישבנו והתגלגלנו מצחוק לראות את סבא בתחתונים אפורים קופץ בתוך חבית הדריכה ברגליים חשופות ולאורך כל התהליך הוא צוחק איתנו ומסנן קללות קלות בטריפוליטאית לעברנו.

ילדותי הייתה בין כרמים שגידלנו למאכל ושלחנו למדינות אירופה עד וכאשר החקלאות קרסה בשלהי שנות ה90 ואיתה הכרמים שלנו שנאלצנו לעקור אך לא עקרו מליבי את אהבתי הגדולה לענבים, ללבלוב, נוף הירוק, ולשלכת המדהימה.
לפניי כ16 שנה עם הגיעי לכליל בגליל המערבי היה לי ברור שהדבר הראשון שאעשה הוא לטעת כרם ענבים, החלטתי התחזקה כשהבנתי שמקום מגוריי בכליל הוא מרכזו של אתר הכנת יין קדום מתקופת התלמוד.
הגתות החצובות באבן ומקוואות הישנים שנחשפו לא השאירו ספק כי האזור כולו היה אימפריית יין. בשנת 2012 בחפירות ארכיאולוכגיות שנערכו בתל כברי ליד הקיבוץ כברי דהיום שנמצא כ5 ק"מ צפונית ליקבנו, נתגלה ארמון כנעני מלפניי 3800 שנה ובו כדים אשר בתוכם נשמר נוזל עתיק. ד"ר אסף יסעור וד"ר אריק קליין דיווחו כי הצליחו לחלץ מהנוזל שאוחסן בכדים ולנתח את התכולה שבתוכו ולבסוף נמצא יין המתובל עם שרץ ועשבי תיבול הכוללים ערער מנטה והדס. זהו היקב העתיק ביותר שהתגלה אי פעם בישראל. מה שמסביר שתעשיית היין בגליל המערבי היא מהקדומות ביותר בארץ. כרמי הענבים בגליל המערבי נעקרו בתקופת הכיבוש העותמאני ובמקומם ניטעו זיתים המאפיינים כיום את הגליל כולו.
הכרמים של ענבי היין מסמלים עבורי את חזרתנו לגליל על כל המשתמע מכך.

משפחתי הקטנה הינה שותפה מלאה לתהליך ייצור היין והשם ארץ הינו גם ראשיי התיבות של שמותינו: אור אדר רותי רועי צורי.
את היין התחלנו לייצר משנת 2010 מענבים שקנינו מחקלאים באזור הגליל העליון.
בשנת 2014 ייצרו את היין הראשון שנבצר מהכרמים שלנו.

ריח תסיסת הענבים ביקב תמיד מחזיר אותי לאותו מחסן ישן של סבי במזכרת בתיה שם ראיתי וטעמתי את היין הראשון בחיי.

בברכה: צור מכלוף, כורם ויינן